העולם בכף ידנו. שוב.

יום 1 מירושלים לשלטון

עכשיו כבר מותר לגלות :  המטרה האמיתית של הנסיעה לאמריקה היא לבדוק מה חדש בוול מארט ובבארנס & נובל.  ואללה, יש חדש, ובכמויות.   אבל יש גם קצת אמריקה בין החנויות, אמריקה של נופים ואנשים, תרבות וגודל  ותרבות הגודל.   הכל גדול כאן :  הכבישים, המכוניות, הגשרים הבניינים, אריזות הקורנפלקס והקולה, האנשים שמלעיטים את עצמם בכל השפע הזה וגדלים אף הם, מקצתם לגובה ורובם לרוחב.

אבל הקדמתי את המאוחר. נתחיל מהתחלה :

מקדם ההיסטריה שלי גורם לנו להגיע לנתב"ג זמן רב לפני הטיסה.  יושבים ובוהים בלוח הטיסות ובאנשים שמזמינים קפה ועוגה במחיר מופקע באחד הסניפים של ארקפה , עושים סיבוב חקרני בדיוטי פרי למיניו (ולא קונים שום דבר !),  ביי-ביי טלפוני אחרון לחברים ומשפחה, וקדימה,למטוס.

המטוס מטוס, הטייס טייס, הדיילות נחמדות ומגוון האנשים ישראלי :  מימיננו נרדמת לה ומתכרבלת סטודנטית מדלוואר בשם ג'יליאן ("אתם יכולים לקרוא לי גולדה", כך בחיוך, ותליון גולדה מוזהב על צווארה מאשר את שאמרה), צנופה ככדור ואינה מתעוררת לארוחות או לשירותים כל הטיסה.   מדאיג.    משמאל וקדימה מעבר למעבר, גבר מקריח וחייכני שנוסע לבקר את נכדיו ובניו שירדו ארה"בה ומנהלים מספר חנויות של בגדים. מדי פעם הוא מלכסן אלינו מבט, ומנסה להתידד.  שלוש שורות קדימה זוג עם תינוק שלא מפסיק לצרוח. נראה שהאבא שלוקח אותו בידיו, לא פחות היסטרי ממנו.

ממריאים.  טיסה חלקה. נוחתים. ביקורת דרכונים. האמריקאים עוד לא התעוררו. יש רק שלושה דוכני ביקורת דרכונים.  התור שלנו הכי ארוך, ומה ?  כל המזוודות הגיעו שלמות. יופי. מנווטים את דרכנו במונורייל האוטומטי לסניף אוויס שנמצא באגף P3.  הכל הולך חלק, יש הזמנה, הכל בסדר. פתאום בעיה : ההזמנה על שם אברהם אלוני, ואילו על כרטיס האשראי מוטבע אבי . קרייסיס. עוצרים. מנהל. מחכים 2 דקות דרוכות, מה יהיה ?  מנהל מגיע, מציץ, אומר לפקיד הגוי : "זה בסדר, 'אבי' זה קיצור של אברהם" ופונה אלינו בעברית במבטא אמריקאי, "בוקר טוב".  נו, ואתם אומרים שאין מזימה של יהודים להשתלט על העולם.

בודקים את האוטו מכל הכיוונים, מתקינים את ה-GPS (תודה לאביהו ולירון) ובודקים את יכולתה של המכונית להגיע מ-0 ל-100 :   הכבישים והמחלפים בולעים אותנו במהירות, והמכשיר הקטן פולט הוראות בקול מתכתי-נשי ובקצב מטורף. ועוד באנגלית.  אבל לא אלמן ישראל, ונסיון העבר עם מכשיר דומה, כאן, לפני שנתיים וחצי, עוזר לא מעט בהבנת הטרמינולוגיה האמריקאית והלוגיקה הג'יפיאסית.  שועטים צפונה, צפון-מזרחה, לכיוון קונטיקט וניו אינגלנד.  מימיננו נישאים שפיציה הקסומים של מנהטן ומשמאלנו ג'רזי-סיטי המתעוררת. והאמריקאים שמסביבנו בכביש, מה זה ערים, תזזית.

מאד אופייני למשפחת אלוני לאתגר את ה-GPS עם מטרות כמו "וולמרט בברידג'פורט" או "הולידיי אין בסאות'פורט".   אתם מבינים, אנחנו לא באנו לבזבז זמן על נוף, מקומות היסטוריים ושאר שטויות מסוג זה.  אנחנו באנו בשביל לקנות (בזול), לאכול ולישון  על מיטות קווין סייז.   אם יש איזה כביש יפהפה בתוך יער, שכונת יוקרה מלוקקת על חוף ים, נופים קסומים של טבע או של עוצמת בנייה ויצירה אמריקאיים, סביר להניח שנעבור לידם באדישות מסויימת, שלא לומר התעלמות.

חונים בסטמפורד כדי להצטייד בכמה דברים, מתברברים קצת, חוזרים טיפה לאולד גריניץ', עוברים בשכונות מדהימות ומטופחות על לשון יבשה וממשיכים מזרחה-צפונה לכיוון ברידג'פורט ושלטון.  מוצאים מלון נחמד (קאונטרי יארד מריוט, Shelton) וגם דיינר לא רע ממש לידו,  כוס יין באדיבות המלון, מקלחת ולמיטה. 2 X  מיטה קווין סייז כבר אמרתי ?   אמריקה.

עוד תמונות אפשר למצוא כאן

וההמשך כאן