את יער שקיות הפלסטיק שמרצף את הדירה ברחוב 83, אנחנו דוחסים לתוך המזוודות עוד ערב קודם, עם השלמות חיוניות בבוקר. מוניות כרמל הוזמנו מבעוד מועד לספק את שירותי התחבורה המתבקשים, ומבצע הורדת המזוודות בכל 52 המדרגות עד הכביש החל במועד המתוכנן והושלם כעבור 15 דקות. סריקה אחרונה ומבט אחרון, נועלים ומפליגים לניוארק.
 |
| המתנה בשער 62 בניוארק |
ארזנו לבד עם הסלקטורית הישראלית החמוצה משהו, הורדנו נעליים רוקננו כיסים, וזכינו לליטופים מבודקים אמריקאיים יבשים כמו מדבר נוואדה, והנה אנחנו בשער 62 מחכים עם כל השאר, תיירים, אנשי עסקים, חרדים וקהל רב ומגוון אחר, לעלות על סיפונו של ה-747-400 המכונה "באר שבע".
עוד מספיקים לפגוש לכמה דקות את מתי ויעל שחוזרים אחרי 5 חודשים בפרינסטון וטסים אף הם ארצה.
הטיסה לא משהו, אנחנו בשורה האחרונה לפני הזנב, משתתפים על כורחנו במנחה, מעריב ושחרית על כל דקדוקיהן, מימין בעלז ומשמאל סאטמר. או להיפך. המוניטור שלי לא עובד, המים בשירותים נגמרים באמצע הטיסה, קפה ותה אף הם לא מוגשים בגלל תקלה כלשהי, וזאת לאחר שההמראה מתעכבת שעה ארוכה בגלל בדיקה בטחונית כלשהי. הארוחה דלת המלח שהזמנתי מגיעה רק לאחר שמזכירים לצוות את העניין. נו, כרגיל, טיסה עם אל על מרככת את ההגעה ארצה.
אז בסוף מגיעים ארצה. נו, נהגי נשר ירושלים לא מאכזבים גם הפעם : קבלת פנים זועפת ("נו בסדר, ניקח גם אותכם"), שהנהג ירים את המזוודה לבגאז' ? למה מה קרה ? ותוך כדי נסיעה הוא מנהל שיחות קולניות בדיבורית עם סוכנת הביטוח שלו כשכל הנוסעים שותפים בעל כורחם לטקסטים הפרחיים והצעקניים של שני הצדדים, בקיצור, נחיתה מושלמת בלבנט המחוספס, שלא תהיה טעות לאן לקחה אותנו הטיסה.
יואב מגיע בדיוק בזמן לעזור עם המזוודות, וחן שלא נמצאת בבית בגלל סידורים שונים, מפצה אותנו בצורת דירה מסודרת ונקייה עם ברכות ושלל בלונים.
והכלב הקטן, סליחה, הכלבה הקטנה פטיטה, שקצת קשה להסביר לה על טיולים ותאריכים, מצטרפת גם היא לחגיגה ומכשכשת בזנב שאין לה.
טוב, העולם נחמד כשמטיילים, זה כבר ידוע, ובכל זאת,
IT'S GOOD TO BE BACK HOME
חזרה לארץ במטוס אל על תמיד עוזרת לנו להיזכר מהר במה שהשארנו מאחור. עדיף כבר לטייל רק בארץ.
השבמחק