אנחנו כאן וגם המטרופוליטן מוזיאון כאן, לא רחוק. אז שלא ניפגש ? ניפגש. בעיקר כשיש שם תערוכה של הגאון המנוח, מעצב התלבושות הידוע, אלכסנדר מקווין. כבקיאים ורגילים אנו ניגשים לקופת הכרטיסים, תורמים שני דולר וזוכים בתמורה לכרטיס כניסה (זה למדנו מותיקי העיר ניו יורק).
עומדים חצי שעה בתור המשתרך לו בינות לפסלים עתיקים ועתיקים פחות וכמה סרקופגים מקפריסין להעלאת המוראל, ולבסוף מגיעים לתערוכה האמורה, ונטמעים בהמונים הצובאים על מוצגיה. אכן גאון האיש, חוזרת ומאשרת מבקרת האופנה שבצוות, גאון אבל מת. חבל.
 |
| זה מה שהספקתי לפני שהבנתי שאסור לצלם |
כמה מלים על המטרופוליטן : כמו עוד סימנים רבים שאתה נתקל בהם על כל צעד ושעל פה, גם המוסד הזה זועק מכל אבן ומרצפת, מכל קיר וגרם מדרגות, מאין ספור אכסדרותיו גבוהות התקרה : דע לך ואל תטעה, פוסע אתה בתחומה של מעצמה. הבנייה המונומנטלית בסגנון אירופאי קלאסי, שפע המוצגים, הסדר המופתי והנקיון, והעיקר, המון המבקרים הגודשים את המקום, תיירים כמקומיים, פנסיונרים כתלמידי בית ספר, כולם כאחד נותנים תחושה של כח ושל עוצמה תרבותית, שהיכולת הטכנולוגית והמנהלית הן רק פועל יוצא שלה .
קצת הסתובבויות מתחייבות וחוזרים הביתה כדי לתכנן את הערב. על הפרק : ג'אז.
לא שאנחנו מי-יודע-מה פריקים של ג'אז, אבל יש כמה דברים שמדברים אלינו. ביג בנד, סווינג, בלוז, סקסופון... לניו יורק יש הרבה מה להציע, אבל מכיוון שאנחנו לא בסצנה, קצת קשה להחליט במה לבחור. הפור נפל ואנחנו בוחרים במועדון סווינג וג'אז שנמצא ברחוב 46 ונושא את השם המפתיע "SWING 46" . מובטח שתופיע שם הערב תזמורת בשם FELIX AND THE CATS. התלבשנו לארוע, אוטובוס, רכבת, הגענו. המועדון נראה מבחוץ בדיוק כמו התמונה ב-GOOGLE STREET VIEW, כמה מפתיע. נכנסים, שולחן ליד הבמה, עוד אין תזמורת, אבל יש תשתית : פסנתר, בס, תופים, ומושבים לכלי נשיפה. לאט-לאט המקום מתמלא, אם כי לא בצפיפות, באנשים שבאו לשתות, לאכול ארוחת ערב לצלילי הפליקס, או סתם להנות. אט-אט מגיעים גם פליקס וחתוליו, הוא עצמו ושני הסקסופוניסטים נראים די יהודים, ויש גם טרומבוניסט מהתפוצה האפריקנית.
פליקס מתיישב ליד הפסנתר, ותוך כדי נגינה מברך את הבאים ואומר כמה מלים על הרפרטואר, ולעבודה. ואיזה עבודה ! שפתיים יישקו. קלאסיקה סווינגית במיטבה, מבית היוצר של דיוק אלינגטון ודומיו ועוד כהנה וכהנה. במהלך הערב מצטרפים להרכב זמר, זמרת, וחצוצרן-זמר, איש בתורו, שני רקדנים מקצוענים רוקדים לצלילי הבנדה, ואף כמה זוגות מקרב האורחים קמים ומפגינים יכולת נחמדה בתחום הריקוד.
ההפסקה של התזמורת מנוצלת לשיעור בריקוד שניתן ע"י צמד הרקדנים לקהל הרחב, ואף אני נוטל בשיעור זה חלק מביך-משהו.
החלק השני מתאפיין בעיקר ביצירות ג'אז קלאסיות המביאות לידי ביטוי את היכולת הטכנית והאמנותית של הנגנים בקטעי סולו משובבי אוזן ולב.
קצת לפני שמתחיל הסיבוב השני של התזמורת, אנחנו מתקפלים בדרך הביתה ולא מוותרים על התברברות בקווי הלילה הניו יורקיים של הסבוואי שלא עוצרת בכל התחנות של הקו, מסתבר. אנחנו מחליטים לא לחכות לאוטובוס אלא לקחת מונית. גאוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה