מי מושל באי של המושל ומי מפדל שם להנאתו

חברינו משכבר הימים ניב ואורה, הזכורים גם מהטיול הקודם בארצו של הדוד, אז ארחונו לסעודת ליל ראש השנה, השכימו ובאו אלינו לעיר הגדולה כדי לבלות מספר שעות בצוותא.  מבעוד יום החלפנו התייעצויות שבסופן סוכם לבדוק מה קורה באי הסמוך למנהטן ששמו הוא Governors Island כלומר האי של המושל. מי מושל ואיזה מושל, תוכלו למצוא כאן, כולל היסטוריה מהזמן הרחוק ומזה הקרוב, אבל מה שעניין אותנו היו הפעילויות המובטחות שם בשבת (קונצרט והפנינג משפחתי נחמד), הנוף שנראה מהאי לכיוון מנהטן, וההפלגה עצמה שהיא חינמית.

פסל זה, המוצב בבאטרי פארק, היה ליד מגדלי התאומים ביום שקרסו. ניתן להבחין בחורים שניבעו בו מהארוע ההוא.

אנשי לונג איילנד אוספים אותנו מביתנו קצת אחרי 11 ונוסעים לכיוון באטרי פארק, שם נמצאים מעגני המעבורות. לא ממש קל למצוא חניה ביום שבת בבוקר, כשהמוני תיירים גודשים את האיזור. לבסוף אנחנו נכנעים ונכנסים לחניון רב קומתי, ופוסעים על פני הפארק (באטרי) האמור, ועל פני שני הטרמינלים של המעבורות : זה של סטייטן איילנד, חדש ומשופץ, כמוהו כרחבה שבחזיתו, וההוא של גוברנורס איילנד, בעיצוב קלאסי ישן, בו אנו נכנסים ומחכים לתורנו לעלות על המעבורת.

ואכן כעבור דקות לא רבות ניתן האות וההמון שם פעמיו אל הסיפונים.  האם ניתן לקרוא לשיט של חמש דקות "הפלגה" ?   אכן סוגייה לדון בה.

נוחתים על חוף האי ונסחפים בזרם האנשים לכיוון השביל המוליך אל מרכז הפעילות, כך אנו מקווים. ואכן, בינות למבנים אדומי הלבנים, מתגלה מצבור אופניים מכל הסוגים המינים והגדלים.  אנחנו בוחרים את הכרכרה מרובעת הגלגלים והמושבים ומתחילים לדווש בשבילים. 

ניב בודק את השיניים של הסוס

 לא לוקח הרבה זמן ואנחנו גומרים להקיף את רוב האי, תוך שאנו עוצרים לכמה דקות  כדי להשקיף על הופעת ג'אז-דיקסילנד בסגנון שנות העשרים של המאה הקודמת, ואחר, מחזירים את הכרכרה לאורוותה ועומדים בתור למעבורת המפליגה בחזרה למנהטן.

נחתנו.  מדדים מעט באיזור הפארק ומחליטים לתפוס רכבת תחתית לכיוון איזור המסעדות שנמצא יותר מערבה, כי להתחיל לחפש חנייה שם זה יהיה סיפור. תפסנו. נסענו. עלינו על פני האדמה ונכנסנו למסעדה יפנית.  החלק החזק פה היה העיצוב של הסושי והשרימפס שהתייצבו בצורת מניפה או פירמידה, תלוי מאיפה מסתכלים.

הפסל שלפני אורה זה סושי

מכאן הלכנו לצ'לסי מרקט שזהו מרכז קניות השוכן במבנה של טחנת קמח ישנה. העיצוב יוצא מהכלל יפה, והקפה ששתינו שם היה טעים ביותר ועם דוגמה מושקעת בקצף. יופי.

ממשיכים בהשתרכות לכיוון פיר 54 ששם, על קו המים נערכת מסיבה רבת דציבלים של הקהילה ההומו לסבית המקומית, ואח"כ סבים לאחור ועולים על ה"סקיי ליין" שזו היא מסילה ששימשה בעבר בעיקר לרכבות משא שהובילו חומרים ומוצרים אל השכונה הזו, שהיתה תעשייתית בעבר, ואילו עתה עוצבה המסילה כטיילת מרוצפת עץ וריהוט ייעודי ושוקקת חיים, תיירים, מטיילים ואוהבים.

בשלב זה הצוות מכריז על אפיסת כוחות, מה שגורם לעצירת מונית צהבהבה וניווטה לכיוון החניון בו השארנו את רכבנו. יותר נכון את הרכב של ניב ואורה.

חוזרים הביתה בדימדומים על הכביש לזכרו של פ.ד. רווזוולט נשיאנו, ינוח על משכבו וכו', ואורותיה של מנהטן נדלקים אל מול עינינו, מחזה רב הוד לחובבי מעצמות ונוף סופר-אורבני.

נפרדים בתודה ובחיבוקים מניב ואורה ומטפסים בשארית כוחותינו למאורה.

זה אני עומד ומנפנף לשלום לספינה של אורה וניב



עוד תמונות אפשר למצוא כאן