עקב לחץ פיזי מתון אנחנו סוגרים בבוקר את עניין הדירה במייל מסכם ובתשלום דמי קדימה.
כוחותינו מתפצלים לראשונה מזה זמן רב : הבנים מכריזים שהם הולכים לחפש בתולות ים (MER MAIDS) בפסטיבלצ'יק שאמור להתרחש בקוני איילנד ואילו הבנות דבקות בענייני אמנות, דהיינו שועטות לכיוון לינקולן סנטר, ששם נערך יריד אמנות עם דוכנים וכאלה, ואח"כ לשדרה השביעית שם יש שוק רמלה בסגנון ניו יורקי.
אני יכול לספר רק על החלק של הבנים, מטבע הדברים. אז זה מתחיל בניווט מטורפד ע"י הרשויות הזדוניות של MTA , רשות התחבורה של ניו יורק, שהחליטו לשפץ כמה תחנות במסלול שלי, כך שהחלפת הרכבות שתיכננתי לעשות בין קו 6 לקו D לא יכולה להתבצע. מכיוון שאני בגפי ואפשר לדהור רגלית ברחובות, אני מגשר על הפשלה בצעידה מהירה בפאתי צ'יינה טאון ומוצא קו חלופי המוביל לאתר המצעד בקוני איילנד. נסיעה ארוכה למדי ומתישה, אבל המזגן עובד ברכבת והכל טוב. התחנה הסופית בקוני איילנד הומה אנשים נשים וטף, חלקם בא לראות את המצעד, חלקם באו לשפת הים וחלקם ללונה פארק הענקי ולאקווריום שלידו. סביר להניח שחלק גדול מהערב-רב, משלב כמה מהתענוגות ושוזרם זה בזה. השמש קופחת, האויר לוהט והאנשים מהבילים, אבל האוירה עליזה וחביבה, הרבה תחפושות נחמדות, כולם מצלמים ומצטלמים, מלקקים גלידה, ונוטפים זיעה. כוחותינו מנצלים את העדרותה של העין הפקוחה ומסתערים על סנדויץ' וקולה בנציגות המקומית של ענק הכריכים המקומי SUBWAY.
הזענו, עשינו סיבוב באתר, החלטנו שבפעם הבא שנרצה לבוא לקוני איילנד, זה יהיה באמצע השבוע, רצוי בחורף ונוודא שאין שם פסטיבל במקרה. צפוף, צפוף.
חזרה לכדור הארץ ולמנהטן, גם הפעם הדרך מתמשכת, אבל הפעם אין שיפוצים ואין התברברויות. חבירה בין כוחותינו מתבצעת בטיימס סקוואר, וחוזרים לקצב זחילה : מחכים לאוטובוס שלא מגיע, וכשמגיע נוסע לאט. יאללה הביתה. היום גם עושים כביסה בחדר הכביסה שבמרתף. גם זה משהו מאד אופייני לילידים, ואנחנו, במובנים מסויימים, מתחילים להיטמע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה